היא מעולם לא הצליחה לקבל דירות דיסקרטיות, וארטי היה מודע לכך, ולכן לעתים רחוקות הציע לה חוויה כזו
אך כעת, מעשיו המתמידים והבטוחים, כמו גם חוסר האונים שלה, עוררו אותה באופן מוזר עד כדי כך שהיא משמיעה גניחות בקול רם וניסתה לנוע במקביל אליו, מחקה את הקצב שלו. עם זאת, הזאב לא נתן לה לעשות זאת: הוא כרך את כפותיו סביב מותניה, הצמיד אותה אליו ונע בעצמו, נושם ברעש ונהם בהנאה. תנועותיו האיצו יותר ויותר, הוא פשוט נכנס לתחת שלה בחוזקה, משמיע נהמות חזקות. בפעם האחרונה שהוא דחף אותה עד סוף הזין שלו, הוא חווה אורגזמה. קייסה לא הגיעה לשיא האושר, אך תחושת זרימת הזרע החמה והקופצנית בפנים הביאה לה הנאה ניכרת.
ארטי הרגיש שדירות דיסקרטיות מוזרות עוזבות עם היעלמות הזרע. הוא חזר לעצמו ולא הבין מה קרה לו. כשהוא שולף זין רפוי מהתחת של הילדה, הוא חילק אותה בחיבוק. בזמן שהתלבשה, ארטי הביט סביב וחיפש מקום לכלי שלו והבחין בפסולת אחרת על הרצפה. לאחר שהכניס את הפריט לתיק כלשהו, הוא הרים אותו והניח אותו בתרמיל שלו. משום מה, הוא לא רצה שקייסה תגלה על הממצא.
לאחר מכן הוא חיבק את הילדה הכבושה ושיתף מים עם הבקבוק שלו.
אולי נצא החוצה? נראה שכבר יש מספיק תגליות להיום.
כן, אני מניח.
דירות דיסקרטיות אחזו זו בזרועותיה של זו ופנו ליציאה.
בזמן שהם יצאו מהמבוך, זה התחיל להחשיך. לאט ובשתיקה הם הלכו לחניון. כל אחד מהם עסק במחשבותיו. ארטי ניסה להבין מה קורה איתו. איזו אובססיה מוזרה רודפת אותו?
הם הגיעו למקום העצירה שלהם לאחר רדת החשיכה. ארטי שלף את הרשת הנטושה שהניח קודם לכן, ובזמן שקייסה פינה את הדגים, הוא הקים מדורה. הם בישלו את הדגים על האש ונהנו מתה צמחים ארומטי. כשישבה עם כוס בידיה, אמרה קייסה מהורהרת:
יש כאן משהו מוזר. אנחנו חייבים לקרוא לליידי לורן. היא תבין את זה. ועוד יאקו-מה אתה חושב? אתה יודע, זה ייקח לי הרבה זמן לזמן את המכשפה העליונה, אבל אני יכול ליצור קשר עם יאקו דרך המראה. ארטי? ארטי! אתה שומע אותי? – כל הזמן הזה, הזאב שיחק עם דמות בכפותיו. הוא הרים את מבטו אליה וענה בשלווה:
לא.
— למה לא?
אין צורך להביא אף אחד לכאן.
אבל למה? אתה מדבר… כוס תה צוננת חמקה מידיה של קייסה. הזאב תפס אותה במהירות בזרועה והפיל אותה ארצה, והצמיד אותה. היא נאבקה בניסיון להשתחרר, סובבה את ראשה-וקפאה בהלם. מעליה התנשא לוע של חיה פראית, שהראה שיניים ונהם. זה ארטי! והוא נוהם עליה! זה בלתי אפשרי!
והזאב המשיך להוריד את המכנסיים ממנה,:
אף אחד. מכאן. לא. הוא יבוא! אתה לא הולך לקרוא לאף אחד! זכור!
ארטי! ארטי, מה קרה לך? זה אני, קייסה! ארטי! אתה פוגע בי!
אבל הזאב נראה כאילו הוא לא יכול לשמוע אותה. הוא הכניס את איבר מינו בין ישבנה החשוף של הילדה והחל לנוע בפתאומיות ובכוח. קייסה הבינה מה יקרה עכשיו והחלה לגנוח מכאב.
ארטי, תפסיק! אני לא רוצה את זה, בבקשה תפסיק! – אבל הזאב לא שם לב לצרחות ולבכי שלה, הוא רק רצה להעניש אותה. היא לא תזמין אף אחד לכאן. אם יהיה צורך, הוא יהרוג אותה כדי שאף אחד לא יוכל לבוא!
קייסה יללה צווחנית מכאב באזור הקרוע, בכתה מעלבון עז. והמשיכה לקרוא לארטי. היא הרגישה שהאונס הוא לא ארטי, שהנשמה שלו רחוקה איפשהו-אלא החיה שמייסרת באכזריות את האזור שלה-מישהו אחר. מסוכן מאוד וחזק מאוד. היא שוב השמיעה צעקה והחלה להתפתל בניסיון להשתחרר — אך הזאב חדר אליה באכזריות ונשך אותה בפתאומיות בכתפה. הילדה צעקה-לסתותיה התכווצו ללא תנאי, עוד קצת-והעצם תישבר. קייסה הצמידה את פניה לקרקע ורק בכתה בשקט, מחכה לסיום הבריונות הזו. עוד כמה דחיפות-וזה נגמר. ירכיו של הזאב נעו בפתאומיות, הוא ילל בלי לפתוח את לסתותיו … במשך זמן מה הוא שכב כך, נשם בקול רם וצעק, ואז קם וזחל לאוהל, משם נשמעה מיד נחירה.
עוד כמה דקות, נערה מותשת שכבה, מפחדת לזוז
ואז קמה לאט, מעדה ומתייפחת, ופנתה לאגם קטן ממנו לקחו מים. היא בקושי התפשטה ושקעה בו. התחושה הקלה והקרירה הקלה מעט על הכאב בפי הטבעת הפצועה. קייסה הביטה בכתפה הכואבת-פצעי הנשיכה המשיכו לדמם. היא שטפה את פצעיה, שטפה ויצאה מהמים. היא הייתה צריכה לטפל בעקיצות שכבר החלו להתנפח, ובאוהל שמאחורי קופסת התרופות שלה היא היססה לטפס. אבל הפצעים כאבו-וקייסה קיבלה החלטה. היא הוציאה קופסת תרופות, עברה על תוכנו – לאחר מחשבה, הוציאה כמה כדורים והחלה לכרסם בהם. היא לא יכלה לחבוש את כתפה ללא עזרה, אז היא פשוט הדביקה את הפצעים בתרופה זו ולבשה את החולצה למעלה. היא לא רצתה לשכב באוהל לידו … …
היא חשה פחד ולכן עטפה את עצמה בשמיכה ונשכבה סביב המדורה. היא בכתה בלי לשים לב שהיא נרדמה.
ארטי התעורר לשירת הציפורים. הושיט יד, הושיט את כפו — אך גישש רק את החלל. קייסה לא היה בסביבה וזה היה מוזר. הוא יצא מהאוהל, קם ושוב נמתח היטב. ואז הוא ראה את קייסה-היא ישנה ליד מדורה כבויה ורעדה מעט בשנתה מקרירות הבוקר. הוא כיסה אותה בשמיכה שלו, הדליק מדורה כדי לחמם אותה. ואז הוא התיישב בקרבת מקום ונגע בה קלות על כתפה. קייסה התעוררה מיד וקפצה ממנו. הזאב ראה בתדהמה את האימה על פניה של הילדה.
קייסה, אהובתי, מה קרה? – היא התיישבה בשקט עם חזה סביב השמיכה. בהיתי בזאב בעיניים במשך זמן רב, ואז שאלה בשקט:
ארטי, זה אתה? אתה באמת?
מי עוד יכול להיות כאן? – הזאב חייך. אבל כשהביט מקרוב בנערה, חיוכו נעלם, כאילו ניגב אותו בסמרטוט רטוב. השמיכה החליקה והוא ראה סימני נשיכה על כתפו של קייסה. – מי עשה דירות דיסקרטיות? – אוזניו נלחצו, הוא נהם באיום, אך מיד השתתק כשראה את קייסה מתכווצת. ארטי התיישב בקרבת מקום וחיבק את הילדה הרועדת.
אהובתי, את יכולה לספר לי מה קרה?
אתה לא זוכר? אתה לא זוכר מה קרה אתמול בלילה? – שפתיה של קייסה רעדו, עיניה התמלאו בדמעות.
אני זוכר רק ששתיתי את התה היפה שלך ונרדמתי. רגע, מה עשיתי?
אתה… היית כזה … פחדתי. וכואב מאוד. ארטי, משהו לא בסדר כאן. משהו לא בסדר איתך! בוא נצא מכאן, ארטי! – הזאב חיבק את הילדה הבוכה.
כמובן שנלך. אם הדברים כל כך רציניים, נעזוב עכשיו. אל תבכי, מתוקה. תנוח, ואני אתלבש ואארוז את כל הדברים שלי, בסדר? – היא הרימה את עיניה הדומעות וחייכה מעט.
ארטיום החליט קודם לנקות את החניון, ואז להתלבש. פתאום הוא נזכר במראה שג ‘ ייקוב נתן לו פעם. הוא שמח — יעקב יכול לטלפורט, כך שהוא יופיע במהירות ויעזור! הם כבר יהיו רחוקים מכאן עד הערב. אבל איפה המראה הזו? הוא עבר על כל התיק שלו ואז בדק את הכיסים. בתיק החגורה היה רק פסלון מוזר שמצא בצינוק. ואז עלה בדעתו – אולי המראה נפלה כשהם התעלסו שם! אנחנו צריכים למצוא אותו. הוא יצא מהאוהל, כיסה בקפידה את קארינה שישנה ליד האש והלך למקדש. זה לא לוקח הרבה זמן-תן לה לישון בזמן.
קארינה התעוררה במפתיע, מתנשפת. היא לא הצליחה להבין מה העיר אותה ורק הביטה סביב בעצבנות, ליקקה את שפתיה הצחיחות. ארטום לא היה בשום מקום, חפציהם שוכבים ליד האוהל-כאילו הוא התחיל לאסוף הכל, אבל משהו הסיח את דעתו.
ארטיום? איפה אתה? – לא הייתה תשובה. קארינה קמה, התעוותה מעט מכאב בכתפה ולבשה את חולצתה. היא הסתובבה במגרש החניה שלהם, ניגשה לבריכה-דירות דיסקרטיות ריקות. איפה הוא? הילדה כבר ניחשה איפה. הוא הלך לשם שוב. ודי הרבה זמן-המדורה כמעט כבתה. קארינה חיכתה זמן מה סביב המדורה והחליטה ללכת אחריו. אולי הוא זקוק לעזרה!
